הליך הגישור הינו דרך אלטרנטיבית ליישוב סכסוכים, על פי תקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993. ההליך מומלץ לאנשים שנמצאים בסכסוך ורוצים להימנע מביורוקרטיה והעלויות הכבדות הנלוות לסכסוך משפטי, ומקל על העומס הקיים בבתי המשפט. בגישור גורם נייטרלי מסייע לצדדים בסכסוך להגיע להסכם בעניין בו מתגלים ביניהם חילוקי הדעות, למרות המטרה המשותפת. סכסוכים רבים מופנים לגישור בטרם עמידה בפני שופט, כחלק ממערכת ניתוב תיקים.
מטרת הסכם הסודיות הוא להגן מפני שימוש לרעה בסודות מסחריים, פטנטים, זכויות יוצרים וכו'. חתימה על הסכם זה מקובלת במקרים בהם יזמים מציגים למשקיעים תוכנית עסקית או רעיון טכנולוגי, חברה מחתימה את עובדיה על הסכם סודיות, וכאשר ממציא פטנט מחתים את עורך הפטנטים.
מקובל לכלול סעיפים מסוימים בכל הסכם ביניהם: הצדדים להסכם, מבוא להסכם, הרקע להסכם, הגדרות, חשיפת המידע, מטרת השימוש במידע, תנאי ההסכם ונספחים.
אישה נשואה זכאית לתבוע מזונות מבעלה כל עוד לא הותר קשר הנישואין. המזונות משולמים לאישה עד למועד הגירושין בין בני הזוג או עד מתן פסק דין לגירושין על ידי בית הדין הרבני. זכאותה של האישה לקבלת מזונות אינה רטרואקטיבית. ניתן לתבוע מזונות אישה ומזונות ילדים בכתב תביעה אחד.לחוקי ההגבלים העסקיים יש תפקיד חשוב בכך שהם מונעים מחברה שתפסה מיקום דומיננטי בשוק ניצול לרעה של הכוח שצברה.
לעיתים קרובות מזונות ילדים מהווים את "סלע המחלוקת" בסכסוכי גירושים. במקרים בהם בני הזוג מצליחים להגיע בינהם להסכמה בנושא, הם קובעים בהסכם מה הוא הסכום אותו מתחייב האב לשלם בגין מזונות ילדיו, סכום אשר ישולם באופן קבוע מדי חודש עד הגיעם של הקטינים לגיל 18. כאשר מגיל 18 ועד סיום השירות הצבאי של הילד ישלם האב שליש מהסכום.
בהעדר הסכמה על גובה המזונות, חובת האב לשלם את מזונות ילדיו נגזרת מסעיף 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט-1959 על פי הדין הדתי. חובתו של האב לזון את ילדיו הקטנים על פי הדין העברי היא אבסולוטית, והיא אינה תלויה במצבו הכלכלי של האב.
בסמכות האסיפה הכללית לבצע שינויים בתקנון החברה, להפעיל סמכויות של דירקטוריון החברה במקרה של נבצרות, מינויים מסויימים, אישור פעולות ועסקאות אשר טעונות אישור של האסיפה הכללית על פי החוק, הגדלה או הפחתה מהון המניות הרשום של החברה ומיזוג החברה.